תמ"ש 46300-06-16

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך בין הורים פרודים בנוגע למשמורת ילדים. האב הגיש תביעה בטענה כי האם הסיתה את ילדיהם נגדו, דבר שגרם לניכור הורי חמור. האם, לעומת זאת, טענה כי סירובם של הילדים לראות את אביהם נבע מהתנהגותו האלימה והפוגענית מינית. בית המשפט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. התברר כי האם שיתפה עובדת סוציאלית בחשדות שלה לפגיעה מינית, שלאחר מכן חקרה את הילדים באופן מרומז, מה שהוביל אותם להאמין כי נפגעו מינית על ידי אביהם. אלא שטענה זו לא הוכחה, והתיק הפלילי נגד האב נסגר מחוסר ראיות. המומחה שמונה על ידי בית המשפט, יחד עם האבחנה של מכון שלם, אישרו כי האב לא היווה סכנה לילדים וכי האם היא האחראית העיקרית לניכור ההורי. המומחה הגיע למסקנה כי התנגדותם של הילדים לראות את אביהם נבעה מההסתה של האם ומהשפעתה עליהם. למרות המלצת המומחה כי לא ניתן לתקן את המצב הקיים, בית המשפט הפציר באם לפנות לטיפול שיסייע לילדים להתגבר על הניכור ההורי ולשקם את הקשר עם אביהם. האם חויבה לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של האב, בסך 45,000 ₪, בשל התנהלותה והמשך ההליכים. בסופו של דבר תביעת האב התקבלה, אך בית המשפט הכיר בכך שפסק דינו לבדו לא יתקן את מערכת היחסים הפגומה. הצלחת חידוש הקשר הייתה תלויה אך ורק בנכונותה של האם לעבור טיפול משמעותי ולאפשר קשר בריא בין הילדים לאביהם.