רע"א 3863/15

תקציר

בהכרעה משפטית זו התייחס בית המשפט לשתי שאלות עיקריות הנוגעות למכתבים ששלחו חברות הביטוח לתובעים: האם מכתבים אלה מהווים דחייה ראשונית של תביעת ביטוח, ואם כן, אילו טענות נאסר על חברות הביטוח להעלות לאחר מכן. בית המשפט המחוזי סיווג תחילה מכתבים אלה כדחייה ראשונה של התביעה, ורמז כי חברות הביטוח לא יוכלו להציג הגנות חדשות בהמשך. עם זאת, לאחר בדיקה הוכר כי המכתבים התמקדו בעיקר במינוי עורכי דין, כאשר דיוני האחריות היו משניים וזמניים. בית המשפט הכיר במחלוקות עובדתיות בין הצדדים, כאשר התובעים טענו כי החבות הביטוחית הוכרה בתחילה ולאחר מכן חזרה בה, ואילו חברות הביטוח טענו כי דחו את הכיסוי מלכתחילה, תוך הצגת עמדות לא עקביות. בשל מורכבות זו וההקשר העובדתי הבלתי פתור, בית המשפט לערעורים לא שש לסווג את המכתבים באופן מוחלט כדחיית תביעה פורמלית. כך, בית המשפט איפשר לחברות הביטוח להציג הגנות ספציפיות, כאשר בירור עובדתי נוסף צפוי במהלך המשפט. בית המשפט הדגיש את החשיבות של הערכת הראיות והנסיבות באופן מקיף לפני סיום עניין דחיית התביעה. משכך, בחר בית המשפט שלא לפסוק בכמה סוגיות ספציפיות הקשורות לוויתור על הוראות או החרגות בשלב זה, שכן הן נותרות תלויות בקביעות עובדתיות שיתקבלו בהליך העיקרי. בנוסף, ערעורים שהגישו התובעים נמצאו מיותרים, שכן העמימות העובדתית אינה ראויה שערכאת ערעור תכריע בשלב מקדמי זה. ההוצאות הכרוכות בערעורים אלה יידונו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר מתן פסק הדין, כאשר השופטים דנציגר וצילברטל יצטרפו לפסק דינו של השופט סולברג שניתן ב-9 בנובמבר 2015.