ע"א 450/64

תקציר

המקרה המשפטי עניינו בסכסוך על החזקה במקרקעין, שמקורו בהסכם חכירה בין יורשי המערערים לבין המשיבים. המערערים ביקשו לפנות את המשיבים, בטענה כי חוזה השכירות הסתיים. המשיבים טענו להגנה מכוח פקודת האריס, תוך עמידה על מעמדם כדיירים מוגנים. בתחילה נמנע בית משפט השלום ממתן פסק דין מיידי, בנימוק שמתנהלות חקירות של ועדת הריסה. למרות זאת, הצליחו המערערים לטעון, ללא נוכחות המשיבים, כי ההחלטה הראשונית נפלה פגם. משכך, הוציא בית משפט השלום נימוק לפינוי, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי, למרות ערעור שהגישו המשיבים. התיק התקדם לבית המשפט העליון, שהדגיש את השאלה האם שופט יכול להפוך החלטת ביניים. בית המשפט העליון קבע כי ביטול החלטות ביניים מותר אם הן שגויות, והדגיש את יעילות תיקון הטעויות ולא את הארכת ההליכים. היא ציינה כי אין להפוך פסקי דין סופיים לאחר המשפט. היא תמכה בהחלטת בית משפט השלום להתפנות, חרף הדיונים המתמשכים בוועדה, שכן עיכוב בשל פעולות הוועדה נחשב מיותר בנסיבות המשפטיות. בנוסף, היא דחתה את ניסיונות המשיבים לתקן את הגנתם ולבקש סעד משפטי שונה. עם התקדמות התיק, לרבות ממצאי הוועדה, ביקשו המשיבים להציגם כעובדות חדשות, אך ההליך הכיר בפעולות ערעור מתמשכות של המערערים. בסופו של דבר, הכריע בית המשפט העליון לטובת המערערים, תוך שהוא מבטל פסקי דין קודמים של בית המשפט המחוזי, ומחזיר על כנו את צו הפינוי של בית משפט השלום, תוך חיוב המשיבים (למעט אחד) בהוצאות ערעור.