ע"פ 13/53

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק פלילי בו הורשע המערער, חיים שלמה ביטון, בגניבה ונידון לשנתיים מאסר. הערעור על גזר דין זה, שלא הביא בחשבון את ששת החודשים בהם שהה המערער במעצר טרם הכרעת הדין, נדחה על ידי בית הדין שלערעור. לדברי השופטים, החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בתקופת המעצר הייתה מוצדקת בשל ריבוי הרשעותיו הקודמות של המערער. השופטים הדגישו כי מחובתו של השופט קמא להביע במפורש את דעתו על הכללתה או החרגתה של תקופת המעצר בגזר הדין, מה גם שתנאי המעצר לפני משפט שונים מתנאי המאסר. בעוד פקודת סדר הדין הפלילי קובעת כי עונשי מאסר מתחילים במועד ההרשעה, השופטים טענו כי אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מלשקול מעצר לפני משפט בעת מתן גזר הדין. עוד ציינו כי לבית הדין שלערעורים יש סמכות להתערב ולתקן כל עיוות בעניין זה. במקרה של חיים שלמה ביטון, השופטים היו חלוקים בנימוקיהם, אך הגיעו להחלטה פה אחד לדחות את הערעור ולקיים את גזר הדין. השופט אולשן והשופט זוסמן הסכימו כי ריבוי ההרשעות הקודמות מצדיק את העונש וכי בית המשפט אינו מחויב להפחית את תקופת המעצר. השופט זילברג הדגיש את הצורך בבהירות בעניין זה והציע כי על בית המשפט שלערעור לשקול תמיד את תקופת המעצר אם בית המשפט קמא אינו מציין במפורש את עמדתו בעניין. עם זאת, מאחר שהשופטים האחרים חלקו על נימוק זה, וגזר הדין יישאר על כנו, השופט זוסמן לא ראה תועלת בשינוי פסק הדין.