ע"פ 3824/04

תקציר

המקרה של Temptation of Tekla Focallo v. עניינה של מדינת ישראל בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977. המערער, פוקלו, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בגרימת מותו של אדם בעקבות קטטה פיזית בדירתו. מהראיות עולה כי פוקלו התווכח עם המנוח, ולאחר שנפרדו דקר המנוח אדם נוסף שנכח במקום. בעת פינוי האדם שנדקר, פוקלו והמנוח נותרו לבדם וזמן קצר לאחר מכן נמצא המנוח עם חבלות ראש קשות שהתבררו כקטלניות יומיים לאחר מכן. ממצאי בית המשפט המחוזי, שנתמכו בעדויות עדים ובראיות נסיבתיות, הגיעו למסקנה כי פוקלו הנחית את המכות הקטלניות באמצעות כיסא. באשר ליסוד הנפשי של העבירה, קבע בית המשפט המחוזי כי די בפזיזות ובמעשיו של פוקלו היה סיכון ממשי לבריאותו של הקורבן. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי במבחן המשפטי שלו ליסוד הנפשי וערער על הממצאים העובדתיים. בית המשפט העליון, בהרכב השופט א' רובינשטיין והשופט י' עדיאל, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון הסכים כי מבחן היסוד הנפשי שהופעל על ידי בית המשפט המחוזי היה שגוי, אך קבע כי הנסיבות מבססות את מודעותו של פוקלו לתוצאות הקטלניות האפשריות של מעשיו, ומקיימות את דרישת המודעות בפועל. בית המשפט הסתמך על פסיקות קודמות בהן אלימות קשה כלפי אזורים רגישים בגוף יצרה חזקת מודעות לסכנת חיים. מכלול הנסיבות – לרבות רגישות הראש כחלק הגוף המותקף, מספר המכות ועוצמתן – תמכו בהנחה זו. זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי הוא אינו מתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שכן הן נתמכות בראיות ובנסיבות. לפיכך, הערעור, שערער על ההרשעה וביקש להקל בעונש, נדחה, כאשר בית המשפט מצא את עונש שבע שנות המאסר סביר בהתחשב בחומרת העבירה. פסק הדין, שניתן ב-13 בינואר 2005, שמר על הרשעתו של פוקלו וגזר עליו שבע שנות מאסר שהוחלט קודם לכן.