ע"א 2610/23

תקציר

הערעור בעניין הסכסוך החוזי בין המערערת לבין חברה נדחה. בית המשפט קבע כי ההסכם החוזי בין הצדדים בטל ומבוטל בשל אינדיקציות לכך שהחוזה נועד להרחיק נכסים במרמה מנושי החברה. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על ראיות שהוצגו על ידי מנהלים מיוחדים, מהן עולה כי החוזה נועד למראית עין בלבד ונועד להעביר דירה ללא תמורה. בית המשפט מצא כי טענות המערערים חסרות אמינות, רצופות סתירות ולא הביאו ראיות הכרחיות התומכות בטענותיהם. למרות שהמערערת טענה כי החוזה תקף והופר בטעות, בית המשפט טען כי ההסכם, גם אם קיבל תוקף, הופר על ידי המערערת, והעניק לחברה את הזכות לפטרו מכוח דיני הפרת חוזה. עוד נקבע כי הורי המערערת, לאחר ששילמו תשלומים לכאורה לצורך הסדר חובות החברה, רשאים להגיש תביעות עתידיות אך יש לבחון מחדש את מעמדם כנושים. בנוסף, ההחלטה בדבר צו ביניים נדחתה, תוך הטלת הוצאות משפט על המערערת. השופט ד' מינץ הדגיש את נאותות ההליכים במסגרת בית המשפט לחדלות פירעון, ואישר את היעדר עיוות הדין. ההחלטה מדגישה את מחויבותו של בית המשפט להבטיח הליכים משפטיים הוגנים במסגרת הליכי חדלות פירעון, תוך התייחסות יעילה לסוגיות המהוות חלק בלתי נפרד מההתאוששות הפיננסית של החברה.