תמ"ש 23127-10-10

תקציר

פסק הדין דחה את התביעה הכספית לפיצויים שהגישה קבוצת תובעים, בהם בני זוג ובנם, נגד שלושה נתבעים: אחיו של הבעל, אשת האח ומדינת ישראל. התובעים והנתבעים היו מעורבים בסכסוך מר וממושך, שהוביל למספר תלונות במשטרה ולהליכים משפטיים. התובעים טענו לנזקים ממוניים ולא ממוניים שנבעו ממעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, לרבות לשון הרע, פגיעה בפרטיות, תקיפה, אי בירור תלונותיהם, העמדה לדין ומעצר שלא כדין של אחד התובעים והגשת תלונות שווא נגדם. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות התובעים נוסחו בצורה לקויה וחסרות ראיות התומכות בהן. באשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי התובעים לא פירטו את המילים המדויקות בהן השתמשו הנתבעים ולכן לא הצליחו להוכיח טענה זו. בסוגיית הפגיעה בפרטיות, בית המשפט הניח כי הנתבעים פגעו בפרטיותו של התובע אך הגיע למסקנה כי פעולה זו היא חלק מהליך משפטי ולכן מוגנת בהגנה מוחלטת. גם טענת התקיפה נדחתה מחוסר ראיות, כאשר בית המשפט מצא את עדותו של התובע כבלתי אמינה. גם טענת התובעים כי תלונותיהם למשטרה לא נחקרו נדחתה כבלתי מוכחת. הסוגיה המרכזית הייתה העמדתו לדין של אחד התובעים, שבית המשפט מצא אותה סבירה על סמך המידע שהיה זמין למשטרה ולתובעים באותה עת. טענת התובעים כי הנתבעים אחראים לנזקיהם כתוצאה מהתביעה נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי התנהגות המדינה לא הייתה רשלנית. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו כל נזק ממוני ונזקיהם הלא ממוניים היו מוגזמים. באשר לטענת הרישום הפלילי ותלונות השווא, קבע בית המשפט כי החקירות היו סבירות ולא נגרם לתובעים נזקים הניתנים להוכחה. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעים במלואן והורה להם לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ ו-20,000 ₪ לנתבעים הפרטיים ולמדינה בהתאמה.