בג"צ 89/01

תקציר

המאבק המשפטי המורכב המתואר בפסק הדין נסוב סביב ההחלטה לשחרר אסיר בשם יורם שקולניק על תנאי לאחר שריצה שני שלישים מעונשו בגין רצח נתעב. הוויכוח נסוב סביב השאלה האם על ועדת השחרורים לשקול את האינטרס הציבורי ואת ההשלכות החברתיות הרחבות יותר, כגון הרתעה כללית ואשמה מוסרית, מעבר להתנהגותו ולפוטנציאל השיקום של האסיר. סגן הנשיא ש' לוין טוען כי האינטרס הציבורי לא נשקל דיו, ומציע כי על הדירקטוריון לבחון מחדש את החלטתו. השופט אנגלרד מדגיש כי ללא אישור מפורש של הכנסת, תפקידה של הוועדה צריך להתמקד אך ורק בהתנהגותו של האסיר ובסיכון הפוטנציאלי שלו, ולהזהיר מפני פגיעה בכבוד האדם על ידי שימוש בפרטים אך ורק להשגת מטרות חברתיות רחבות יותר. שופטים אחרים, ובהם הנשיא ברק והשופטת ביניש, תומכים בהכללת שיקולים של אינטרס ציבורי, ומכירים בצורך הפוטנציאלי לשקול מסרים חברתיים במקרים חריגים, אם כי ביניש חולקת על הבקשה במקרה זה, בנימוק של פער בין חומרת העבירה לבין העונש. בסופו של דבר, ההחלטה שלא להתערב בהחלטת ועדת השחרורים מתקבלת ברוב קולות, למרות שהמתנגדים תומכים בחזרה לפרשנות סטטוטורית מחמירה יותר ומזהירים מפני פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט על ידי הופעה מקלה בעבירות חמורות.