ת"א 5271/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו 59 מורי דרך נגד הרשות הפלסטינית והארגון לשחרור פלסטין. התובעים טענו כי האינתיפאדה השנייה, שקיבלה עידוד ותמיכה מהנתבעים, גרמה נזק כלכלי קשה לענף התיירות בישראל, לרבות לתובעים כמורי דרך. הנאשמים הכחישו את הטענות וטענו כי ישראל אחראית להתקוממות העממית. עוד נטען, כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין אובדן ההשתכרות לבין אירועי האלימות וכי לא עמדו בהתחייבותם למזער את הנזק. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבעים חייבים לפצות אותם על נזקי האינתיפאדה. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי מעורבותה של הרשות הפלסטינית בתכנון ותמיכה במעשי אלימות במהלך האינתיפאדה נועדה לפגוע במכוון ובזדון בכלכלה הישראלית, לרבות בתיירות. השופטת התוותה את אופן חישוב נזקיהם האישיים של התובעים, תוך התחשבות בהכנסתם הממוצעת לפני האינתיפאדה והשוואתה להכנסתם בתקופה שבין אוקטובר 2000 למאי 2002. הנתבעים נמצאו אחראים ל-95.4% מהנזקים שנגרמו לכל תובע. לאחר מכן המשיכה השופטת לבחון את התביעות הפרטניות של כל תובע וקבעה את גובה הפיצוי המגיע לו. הסכומים השתנו בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. השופט שקל גם את חובת התובעים למזער את נזקיהם ובחן האם מילאו חובה זו. לבסוף, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובעים את סכומי הפיצוי שנקבעו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות בשיעור של 20% מסכומי הפיצוי, בניכוי שכר טרחת עורך דין שנגבה בעבר בסך 50,000 ₪.