בג"צ 6896/18

תקציר

פסק הדין ניתן ביחס לעתירה הקוראת תיגר על המדיניות המחייבת את תושבי מרחב התפר, שבבעלותם חלקות אדמה קטנות, לקבל היתרים פרטניים כדי להגיע לאדמותיהם. העותרים טוענים כי מדיניות זו פוגעת בזכות הקניין שלהם. רוב בית המשפט מסכים עם העותרים, וקובע כי המדיניות פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של בעלי קרקעות במרחב התפר. מסקנת בית המשפט היא כי המדיניות, שמטרתה למנוע שימוש לרעה בהיתרי הכניסה, היא סבירה ומשרתת תכלית ביטחונית. עם זאת, ההסדר הנוכחי, המגביל את הגישה לקרקע בהתאם לגודל החלקה, אינו מידתי ונכשל במבחן המידתיות. בית המשפט מדגיש שתי סוגיות עיקריות: תוקפם המוגבל של היתרים לצרכים אישיים הניתנים למטרות חקלאיות, והדרישה להסכמה או ויתור מבעלים משותפים אחרים של הקרקע. היבטים אלה של המדיניות גורמים לפגיעה משמעותית בזכות הקניין של בעלי הקרקע ללא הטבה ביטחונית מקבילה. במקום זאת, בית המשפט מציע התאמות כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות. מוצע להרחיב את תוקפם של היתרים לצרכים אישיים לצרכים חקלאיים כך שיתאים לזה של היתרים חקלאיים, ולשנות את דרישת ההסכמה כך שתחול רק כאשר קיים חשש לשימוש לרעה בהיתרים לחלקה מסוימת. למשיבים ניתנו 90 יום לתקן את המדיניות בהתאם. אשר לסעד פרטני, מורה בית המשפט למשיבים ליתן היתר עבודה חקלאית לעותר 2 ולערוך בירור חדש לעותר 3. השופטת ברק-ארז, בהתנגדותה, הייתה מבטלת את כל המדיניות לגבי מגרשים מינימליים, וקובעת שהיא בלתי סבירה ובלתי מידתית.