בר"ע 32787-06-24

תקציר

המסמך המשפטי המנותח מתייחס לבקשה לדחייה, תוך התמקדות בהחלטות פרוצדורליות ופירוט נכון של טענות במסגרת כתבי טענות משפטיים. סוגיית הליבה נסובה סביב מחיקת קטעים מסיכומי המבקש והשמטת החישובים המצורפים מתיק בית המשפט. החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה מעוגנת בעיקר באופי הפרוצדורלי של ההחלטה השנויה במחלוקת. תקדים משפטי, כפי שצוטט בפסקאות 7 ו-5 לפסקאות הנזכרות (אלי בסון נ' סופרקום בע"מ, קולן שריבמן נ' לומיניטי נטוורקס בע"מ ופרסיס טכנולוגיה בע"מ נ' דניאל הלברייך), קובע כי החלטות פרוצדורליות כאלה נופלות בגדר שיקול דעתו הרחב של בית המשפט קמא. ערכאות הערעור, כעיקרון כללי, מתערבות בעניינים אלה רק בנסיבות מצומצמות וחריגות, שאינן מתקיימות במקרה זה. נקודת מחלוקת משמעותית היא טענתה הבלתי עקבית של המבקשת באשר לסוגיית "התארגנות הזמן". המבקשת טענה בתחילה כי המשיבה העלתה סוגיה זו, מה שמחייב את תגובת המבקשת בסיכומיה. עם זאת, היא גם הגדירה את הנושא הזה כ"לב המקרה". בית המשפט מצא נתק בין הקביעות הללו. אם זמן ההתארגנות היה מרכזי בתביעה, הוא היה צריך להיות מפורט בבירור בכתב התביעה הראשוני ובתצהיר התומך, ולא להיות מוצג רק כתגובה בסיכומים. עיון בכתב התביעה ובתצהיר העד הראשי לא העלה שום אזכור לתשלום עבור התארגנות זמן לפני משמרת, הנבדל מתביעות שעות נוספות. לא ניתן לייחס את הצהרותיו הכלליות של המבקש בדבר שעות נוספות שלא שולמו וגניבת שכר לכאורה לנושא זמן ההתארגנות. בית המשפט מדגיש כי הזכאות לתשלום בגין זמן היערכות מחייבת בירור עובדתי ומשפטי, תוך הפניה לפסיקה כגון אלי חי נ' מלונות פתאל בע"מ. תקנה 9 לתקנות הרלוונטיות מחייבת עובדות מפורטות המהוות את עילת התביעה בכתב התביעה, אותן לא הצליחה המבקשת למסור, גם לאחר שניתנה לה הזדמנות לתקן את תביעתה. תלונתו של המשיב בדבר השימוש בסמכות של בית הדין לפי תקנה 44 נדונה, תוך ציון מדיניותם של בתי הדין לעבודה לברר תביעות ולהכריע בסכסוכים לגופם ולא לדחות אותם על הסף. בית המשפט מציין כי בעוד שייתכן שהיה נכון יותר למחוק את עילת "גניבת השכר" קודם לכן בשל היעדר תיקון, המבקשת גם לא פירטה את טענתה בתצהיר. בית המשפט מבהיר כי הוא לא נתן פסק דין חלקי וכי קביעותיו לגבי עילות התביעה הנותרות היו "לכאורה". כמו כן, נדונה הסתמכותה של המבקשת על סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, המעביר את נטל ההוכחה למעסיק כאשר לא מוגשים דוחות נוכחות. בית הדין מדגיש כי הוראה זו אינה פוטרת את העובד מלהציג את גרסתו לאירועים בנוגע לשעות שלא שולמו ולספק אומדן מחושב של הסכום הנתבע. יתר על כן, הסוגיה המרכזית האם זמן ההתארגנות מהווה שעות עבודה שבגינן מגיע שכר הייתה צריכה לעלות בשלב כתב התביעה. בעוד שתצהיר המשיב התייחס לזמן התארגנות, וסיווג אותו כשעות עבודה שאינן ניתנות לפיצוי, אין בכך כדי לתקן את המחדלים הפרוצדורליים של המבקשת. לסיכום, בית המשפט מצא כי כתב התביעה של המבקש היה לקוני, וחסר פירוט הולם של עילת התביעה של "גניבת שכר". למרות הזדמנויות לתקן, המבקשת לא סיפקה את הפרטים הדרושים בכתבי הטענות והתצהירים שלה. לפיכך, החלטת בית הדין האזורי למחוק טיעונים מסיכומי המבקש ולהסיר חישובים נלווים נמצאה נכונה, מה שהוביל לדחיית הבקשה. בית המשפט ציין כי הוצאות יישקלו על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו הסופי.