עב"ל 29308-10-11

תקציר

המקרה הנדון הוא ערעור על פסיקה קודמת בעניין סיווג אירוע כתאונה בעבודה. המערערים, נהג הסעה, החליקו ונפצעו, בדרכם החוצה מביתם בדרכם לעבודה. פסק הדין המקורי קבע כי האירוע התרחש בשטחו הפרטי של המערער, ולפיכך הוא לא נחשב לתאונת עבודה. בערר נטען כי יש לבחון את האירוע על פי מבחן התכלית, וטען כי אלמלא עבודתם לא היו עוזבים את ביתם. בנוסף, טען המערער כי המדרגות החלקלקות נבעו מגורמים חיצוניים שאינם בשליטתם, כגון תנאי הגשמים והרוחות. עם זאת, חוקר המוסד לביטוח לאומי קבע כי המדרגות היו בשליטתו של המערער וכי המבחן הרלוונטי היה מבחן השליטה ולא המטרה. לאחר עיון בחומר הראיות והטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. היא אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, התומך בקביעה כי התאונה אירעה בתוך ביתו הפרטי של המערער וכי למערער הייתה שליטה על האזור בו התרחש האירוע. בית המשפט הדגיש כי מבחן השליטה חל במקרה זה וכי סיכוני התאונה היו בסמכותו של המערער. על פי פסיקות קודמות, תאונה המתרחשת בסמכותו הבלעדית של אדם אינה נחשבת לתאונת עבודה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טיבם של סיכוני הדרך חל על רשות הרבים, להבדיל מסמכותו של אדם, ולרבות חצר ומדרגות של בית פרטי סותר את תכלית הביטוח המורחב לעובדים. לפיכך, פגיעתו של המערער, שהתרחשה באזור בו הייתה לו שליטה על הסיכונים, אינה עולה כדי תאונת עבודה. פסק הדין מחזק את התפיסה כי הפרט אחראי לסיכונים במרחב הפרטי שלו וכי מבחן השליטה הוא גורם מכריע בסיווג תאונות עבודה. הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי אושר.