ב"ל 2289-01-20

תקציר

התובע, מכונאי רכב, דרש מבית המשפט להכיר בפציעותיו בשתי ידיו ומרפקיו כתאונת עבודה או מחלת מקצוע על פי תיאוריית המיקרוטראומה. התובע טען כי עבודתו חייבה אותו לבצע מטלות חוזרות ונשנות בכלים רוטטים ופנאומטיים, מה שהוביל לחוסר תחושה, עקצוץ וכאבים בידיו ובמרפקיו. עם זאת, בית המשפט פסק נגד התובע וקבע כי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. על פי פסק הדין, עבודתה של התובעת הייתה מגוונת ולא בוצעה באופן סדיר או שגרתי, דבר המהווה דרישה לביסוס מיקרוטראומה. כמו כן, התובע לא הוכיח פעולות ספציפיות וחוזרות ונשנות שגרמו לפגיעות הנטענות, שכן פעולות אלו היו תלויות בסוג הרכב עליו עבד. השופטת הגיעה למסקנה כי לא נקבעה תשתית עובדתית לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בידיו ובמרפקיו של התובע כתאונת עבודה באמצעות מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, והותירה לתובע את הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.