ה"פ 48772-05-10

תקציר

המבקשים, יורשי הקרקע המופקעת בנחוף, תבעו פיצויים מהמשיב, רשות הפיתוח, בגין הפקעת הקרקע לפי סעיפים 12 ו-13 לפקודת הקרקעות, ופיצויים בגין הפרת חובה חקוקה. המבקשים טענו כי לא ניתנה להם הודעה מתאימה על ההפקעה וכי המשיב לא שילם פיצויים שאינם שנויים במחלוקת בתוך 90 הימים הנדרשים. המשיב טען, כי התביעות התיישנו ודינן להידחות לגופן. בית המשפט קבע כי אושר מעמדם של המבקשים כמוטבים, והורה למשיב לשלם פיצויי הפקעה לפי סעיף 12 לפקודת המקרקעין בשיעור של 600 לירות ישראליות לדונם החל מיום 25.10.1962, מועד ההפקעה. כן הורה בית המשפט למשיבה לשלם דמי חכירה נוספים לפי סעיף 13 לפקודה, שחושבו על פי הלכת הייטנר, ממועד ההפקעה ועד למועד התשלום בפועל. המבקשים לא היו זכאים לפיצוי נוסף בגין השימוש בקרקע על ידי המחצבה, שכן לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי זה, ואף לא הוכיחו די הצורך את היעדר ההיתרים לכאורה. בית המשפט דחה את תביעת המבקשים להוצאות קרקע חלופיות או לפיצוי נוסף, שכן היא לא נתמכה בדין או בתקדים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי למשיב הגנה תקפה מפני התביעה בגין הפרת חובה חקוקה. המבקשים היו מודעים להפקעה זמן קצר לאחר התרחשותה, וכל עיכוב בתשלום נבע מהתנהלותם של המבקשים עצמם. לבסוף, הורה בית המשפט למשיבה לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בסך 8,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח בגין תיקים ה"פ 48772-05-10 וה"פ 5318-06-10, בהתאמה.