בג"צ 7198/93

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הפרטת יבוא הבשר לישראל והמאבק המקביל בכנסת סביב מעמד הכשרות של בשר מיובא. החלטת בית המשפט סובבת סביב שתי החלטות ממשלה מרכזיות ועתירות מקבילות. ההחלטה הראשונה, מיום 8.9.92, קבעה הפרטה וביטול משטר הרישוי ליבוא בשר, עם תקופת יישום של ארבעה חודשים. על כך ערערו בעתירה הראשונה (בג"ץ 1775/93), שהביאה לפסק דין שאישר את ההחלטה והאריך את תקופת היישום. החלטת הממשלה השנייה, מיום 8.8.93, הפכה את ההחלטה הקודמת, מתוך כוונה להסדיר את הפרטת הבשר באמצעות חקיקה ראשית, בשל התחייבויות קואליציוניות הנוגעות ליבוא בשר כשר. על כך ערערו בעתירה השנייה (בג"ץ 3872/93), שהביאה לפסק דין שקבע כי ההחלטה השנייה אינה חוקית ואישר את הראשונה, בדרישה להפרטה ולביטול משטר הרישוי בתוך ארבעה חודשים. עם זאת, מועד זה לא התקיים, מה שהוביל לפסק הדין הנוכחי. פסק הדין מתמקד בחוק יבוא בשר קפוא שנחקק במהלך ההליכים בבית המשפט, המחייב יבוא בשר להיות בעל תעודת כשרות, למעט במקרים מסוימים. החוק אינו מעכב הפרטה או ביטול משטר הרישוי והוא תקף על פי החקיקה הקיימת. העותרת ביקשה מבית המשפט לפסוק בעניין החזקת רישיונות יבוא, בקשה שנדחתה בשל דחיית הצעת פשרה קודמת של העותרת. בסופו של דבר, פסק הדין דוחה את העתירה, תוך הדגשה כי משטר הרישוי יבוטל כפי שהוכרז על ידי המשיבים. כל צד נושא בהוצאותיו, והמשנה לנשיא א' ברק והשופטת שטרסברג-כהן מסכימים עם ההחלטה. השופטת שטרסברג-כהן, בחוות דעת נפרדת, קוראת לצו סופי להפרטה ולביטול מיידי של משטר הרישוי, בכפוף לחוק יבוא בשר קפוא, מתוך סברה כי סיבות פוליטיות הן הסיבה האמיתית לעיכוב.