ס"ע 65425-11-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה שהגישה אחות המבקשת תשלום ממעסיקיה עבור הפרשות לקרן השתלמות, בסך כולל של 39,293 שקל לתקופה שבין מרץ 2015 לפברואר 2020. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה שכן ההצטרפות לקרן ההשתלמות הינה וולונטרית ובאחריות התובעת. בתחילה אמור היה התיק להידון בפני שופט יחיד, אך הנאשמים ביקשו לקיים דיון הוכחות בפני הרכב הכולל שני נציגי ציבור, כאמור בסעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה. התובעת התנגדה לכך, בטענה כי הדיון יכול להתנהל בכל מתכונת לפי שיקול דעתו של בית המשפט, וטענה כי בקשת הנתבעים היא טקטיקה פרוצדורלית בחוסר תום לב. עם זאת, בית הדין הגיע למסקנה כי התביעה חורגת מסמכותו של רשם בית הדין לעבודה, כהגדרתו בסעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה. מאחר שהתביעה אינה קשורה לשכר, לקצבאות או לזכאויות כספיות ספציפיות אחרות הקבועות בחוק, היא אינה יכולה להידון על ידי הרשם. במקום זאת, היא צריכה להיקבע על ידי שופט בהרכב הכולל שני נציגי ציבור, כפי שביקשו הנאשמים. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין "שכר" לבין "הטבות נלוות שכר", והציב את תביעת התובע בקטגוריה השנייה. כתוצאה מכך, התיק יועבר להכרעה של שופט בפאנל טלטה, ושני הצדדים יישאו בהוצאותיהם.