רע"א 45170-03-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתביעה אזרחית מורכבת בה מעורבים מספר צדדים ומספר פרויקטים בתחום הנדל"ן. התיק סובב סביב טענות להונאה, הונאה ואי תשלום הקשורות לניהול ופירוק של פרויקטים משותפים אלה. תחילה הגישה דרים בילד, אחת המבקשות, תביעה בגין הפרת הסכם פירוק שיתוף שנחתם עם המשיבה, שראל, בנוגע לחמישה פרויקטים בתחום הנדל"ן. אלא ששראל הגישה תביעה נגדית, וטענה כי דרים בילד, יחד עם בעליה איתן וסולטן, הונו אותה במיליוני שקלים. שראל ביקשה עיקול זמני של נכסי המבקשים, שבית המשפט אישר באופן חלקי, תוך הטלת עיקולים על נכסי הנדל"ן, המניות וחשבונות הבנק שלהם. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, אך הערעור נדחה. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצא עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט הפרוצדורלי במקרים כאלה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי שראל הציגה ראיות לכאורה מספיקות לתמיכה בתביעתה שכנגד וכי המבקשים לא הטילו בה ספק משמעותי. זאת ועוד, בית המשפט הסכים לקביעתו של בית משפט קמא כי יסוד הנטל, קרי הסבירות של שראל להיתקל בקשיים בביצוע פסק הדין ללא צו העיקול, מתקיים. גם טענות המבקשים בדבר חוסר תום לב, טענות מנופחות ושיהוי בהגשת בקשת העיקול נדחו. בית המשפט הדגיש כי החלטתו של בית משפט קמא התבססה על בחינה מעמיקה של הראיות ועדויות הצדדים, ולא מצא עילה המצדיקה התערבות במסקנה זו. בנוסף, ציין בית המשפט כי אין מדובר בהליך ראייתי אלא בשלב מקדמי לקביעת סעד זמני. אשר למאזן הנוחות, הסכים בית המשפט עם נימוקיו של בית משפט קמא כי הוא נטה לטובתה של שראל. טענות המבקשים בדבר גובהו המופרז של העיקול וחוסנם הכלכלי לא נחשבו משכנעות דיין כדי להצדיק התערבות, במיוחד בהתחשב בנסיבות המקרה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת השיהוי של המבקשים, וקבע כי המועד הרלוונטי לקביעת השיהוי היה כאשר התעורר חששה של שראל לגבי מצבם הכלכלי של המבקשים, שעל פי הרישום היה בסוף שנת 2020. ההחלטה להטיל צו עיקול זמני אושרה אפוא, ובקשת רשות הערעור נדחתה. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו, כאשר הסכום ינוכה מביטחונותיהם.