בג"צ 5485/20

תקציר

העתירה, המערערת על חוקתיותו של תיקון 39, מבקשת לעכב את הוראותיו או לחילופין, כדי שהמשיבים ינמקו מדוע לא יתקנו את החוק בעתיד. עם זאת, יש לדחות את העתירה על הסף מכמה טעמים. ראשית, היא הוגשה בשיהוי בלתי נסלח של כמעט שלוש שנים, והעותר אף לא ניסה להצדיק שיהוי זה. עיכוב זה בעייתי משום ששינוי החוק כעת יפגע בגופים ציבוריים ופרטיים רבים שגייסו מתמחים במסגרת החקיקה החדשה, וכן במועמדים שהתכוננו לתקופת ההתמחות הארוכה יותר. שנית, העותרת לא הצטרפה לכנסת – הגוף האמון על החקיקה – כמשיבה, למרות שהעתירה קוראת תיגר על הסדר חקיקתי. השמטה זו מחזקת את הטענה כי העתירה מתעכבת יתר על המידה. לבסוף, הסעדים המבוקשים בעתירה אינם ראויים, שכן הם מבקשים מבית המשפט להורות לרשות המבצעת ליזום תיקון חקיקה משמעותי או אף להורות לכנסת לחוקק חוק, שאינו מתפקידו של בית המשפט. לפיכך, העתירה נדחית במלואה ללא כל צו להוצאות, ואין בה כדי לפגוע בתביעותיו האישיות הפוטנציאליות של העותר.