ת"א 23789-11-09

תקציר

זהו תמצית פסק הדין במקרה בו התובעת, חברה שבבעלותה בניין ונמצאת בהליך פירוק מרצון, תבעה את הנתבע בגין הפרת חוזה. התובעת והנתבעת חתמו בשנת 2007 על הסכם שכירות לא מוגן, לפיו הנתבעת תשכור שלוש קומות ו-130 מקומות חניה בבניין התובעת. התובע היה אמור לסיים את החלק החיצוני של הבניין ואילו הנתבע יטפל בגימור הפנימי. חוזה השכירות היה אמור להתחיל בספטמבר 2009. אלא שבאוגוסט 2009 ביטלה הנתבעת את ההסכם בטענה כי התובעת לא עמדה במועד האחרון להמצאת טופס 4, מסמך המאשר כי המבנה ראוי לשימוש. בית המשפט מצא כי התובעת המציאה את טופס 4 במועד וכי ביטול ההסכם על ידי הנתבעת היה שלא כדין. טענת הנתבעת כי היה צריך להמציא טופס 4 60 יום לפני מועד המסירה וכי היה עליה לאשר את מוכנות הבניין לאכלוס אינה עולה בקנה אחד עם תנאי ההסכם. מטרתו של טופס 4 הייתה לאפשר חיבור למערכות מים, חשמל ומערכות אחרות לבדיקה, והוא הופק בזמן. בנוסף, הנתבעת לא פעלה בתום לב כאשר ביטלה את החוזה מבלי לתת לתובעת שהות לתקן את המצב. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הסכימה לבנות גג זכוכית לבניין, כפי שטענה הנתבעת, וכי הנתבעת לא הוכיחה הפרות אחרות. מאחר שהנתבעת ביטלה את ההסכם שלא כדין, חויבה לשלם לתובע סך של 1,671,888 ₪ בתוספת מע"מ בגין אובדן דמי שכירות בסך שישה חודשים (הזמן שהיה צפוי באופן סביר למצוא שוכר חדש), ולהחזיר לתובעת את הערבות הבנקאית בסך 1,112,700 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הביטול. סכום זה יקוזז עם חילוט הערבות הבנקאית של הנתבע על ידי התובע בסך 2,239,200 ₪. כמו כן חויב הנתבע לשלם 40,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.