חדל"פ 62138-07-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על ההחלטה להאריך את המועד האחרון להגשת תביעת חוב, ולאחר מכן דוחה את תביעת החוב עצמה. זה מבוסס על כמה הצדקות. ראשית, זכות הערעור על החלטה כזו מוקנית לכל מי שרואה עצמו נפגע, ולא רק לנושה, וניתן לערער על החלטת הנאמן שכן מדובר בסכסוך משפטי. שנית, הנושה, שהוא נושה מקצועי עם חובה לנהל תביעות חוב, לא הגיש תביעת חוב בתוך חלון הזמן של 6 חודשים, ולא סיפק סיבה משכנעת לעיכוב, תוך הסתמכות רק על טענה כללית של עומס עבודה חריג. גם הטענה הועלתה ללא כל ראיה תומכת מפורטת. בנוסף, חזקת הידיעה לגבי הליך חדלות הפירעון קיימת, והנושה לא הפריך זאת. לבסוף, השיהוי המהותי בהגשת תביעת החוב מעכב את התקדמות החייב בצו השיקום, והנושה לא ייפגע במידה משמעותית שכן חלק גדול מהתביעה הוא בגין חוב שאינו ניתן להפטר. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההגשה במועד ואת זכות הערעור על החלטות הנאמן, ומפעיל איפוק בהתערבות בהחלטות בעלי תפקידים, מה שמוביל לדחיית הבקשה ותביעת החוב.