ע"פ 5931/11

תקציר

בפסק הדין החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, תוך שהיא משאירה את ההחלטה הראשונית ללא התערבות, שכן המקרה לא עמד בקריטריונים החריגים הנדרשים לשינוי עונש שנקבע על ידי ערכאה פרוצדורלית. טענותיו של המערער, לרבות הודאתו המהירה, הביע חרטה ורקע מאתגר, הוכרו על ידי בית המשפט המחוזי, אך לא היה בהן די כדי להאפיל על העדיפות להרתיע אותו ולהבטיח את שלום הציבור, ובפרט הגנה על קבוצות פגיעות כמו קשישים. בית המשפט הדגיש את הצורך החברתי להגן על אלה שהם לעתים קרובות קורבנות של ניצול ופגיעה, והדגיש כי פגיעה באנשים אלה פוגעת בכבודם ובביטחונם. בהכירו בדפוס התנהגותו העבריינית של המערער, שכלל בחירת קורבנות קשישים כמטרות קלות, מצא בית המשפט את העבירות חמורות חרף היעדר אלימות קשה. עברו של המערער בעבירות זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם של שש שנים, וגישתו המתודית, תיארו התנהלות עבריינית מנוסה ולא מעשים אימפולסיביים המונעים מצורך מיידי. למרות מעורבותו במאמצי השיקום, בית המשפט לא השתכנע כי יש מקום להקלה בעונשו בשלב זה, נוכח הידרדרותו לשימוש בסמים ולפעילות פלילית לאחר השיקום. היעדר המלצה תומכת למאסר על תנאי השפיע עוד יותר על עמדה זו. בית המשפט הביע תקווה לשיקומו הכן של המערער במהלך המאסר, אך בסופו של דבר אישר את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, ודחה את הערעור.