בר"ע 25207-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לטובת המשיב, אשר הגיש תביעה נגד המבקש לקצבאות ופיצויים שונים בסך כולל של 227,001 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר הגנה ביום 7.11.16 אך בוטל מאוחר יותר ביום 28.2.17 בעקבות בקשת המבקש. לאחר מכן הגיש המבקש כתב הגנה, שתוקן פעמיים, כאשר התיקון השני הוגש בינואר 2018. עם זאת, משלא הגיש המבקש תצהירי עדות ראשונית במועד, מחק בית המשפט המחוזי את כתב ההגנה ונתן פסק דין שני באוקטובר 2018, בו הורה למבקש לשלם למשיב את מלוא הסכום הנתבע בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,500 ₪. לבקשת המבקש, פסק דין זה בוטל ביוני 2019 בתנאי שהמבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום והגישו תצהירי עדות עקרונית משלהם בתוך פרק זמן זהה. משהודיעה המשיבה כי המבקשת לא שילמה את ההוצאות במועד, החזיר בית המשפט המחוזי את פסק הדין מאוקטובר 2018. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל החלטה זו ולקיים דיון במעמד הצדדים, אשר נדחה ללא דיון. המבקש ערער על החלטה זו, בטענה כי פסק דינו של בית הדין האזורי פגום מבחינה פרוצדורלית שכן ניתן ללא דיון. לאחר ששקל את טענות המבקש, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את בקשת המבקש להותיר את פסק הדין מספטמבר 2019 לבית המשפט המחוזי להחלטה חדשה. החלטה חדשה זו תתקבל לאחר דיון במעמד הצדדים, בו ידון בית המשפט המחוזי במכלול הנסיבות והטענות, לרבות התנהלות המבקש לאורך ההליך, לגופו של עניין וההגנה המהותית שהציג המבקש. בית המשפט העליון קבע כי אין להורות על הוצאות בגין בקשת רשות ערעור, והשאיר החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר יתחשב בהתנהלות הצדדים בעת פסיקת הוצאות בתום הדיון.