רע"ב 11159/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור של אסיר על החלטת הוועדה לאלימות במשפחה שלא להמליץ על חופשה מהכלא לאסיר. האסיר, שריצה עונש מאסר של ארבע שנים בגין סיכון חיי אדם בנתיב תנועה ואיום על בת זוגו לשעבר, לא שוחרר בעבר על ידי שירות בתי הסוהר על סמך המלצת הוועדה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הדיון בעתירת האסיר עד לאחר בחינה מחודשת של עניינו על ידי הוועדה. לאחר בחינה מחודשת זו, שבה עמדה הוועדה על המלצתה הראשונית, פסק בית המשפט המחוזי לטובת האסיר, בקובעו כי הוועדה לא שקלה את המלצותיו הקודמות של בית המשפט וכי לא ניתן לשלול לחלוטין את זכותו של האסיר לחופשה. עוד קבע בית המשפט כי על המשטרה למסור את התייחסותה לתנאים שבהם החופשה יכולה להבטיח את שלום הציבור או הגורמים המעורבים. המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי בית המשפט המחוזי חרג משיקול דעתו והתעלם ממידע חדש על רמת מסוכנותו הגבוהה של האסיר, וכי לאסירים אין זכות קנויה לצאת. המשיב התנגד לבקשה והדגיש כי אין בכוונת בית המשפט המחוזי לשנות את הדין הקיים וכי הבקשה הוגשה מעבר למועד האחרון. לאחר עיון בחומר שהוצג בפני בית המשפט המחוזי, החליט השופט לקבל את הבקשה ולשקול את הערעור לאלתר. השופט הכיר בסיכון האישי למתלוננת ולמשפחתה וציין כי המידע החדש מחייב חקירה נוספת. הם הדגישו כי אמנם יש לתת משקל רב להמלצות הגורמים המקצועיים, אך האחריות מוטלת בסופו של דבר על בתי המשפט. עוד הבהירה השופטת כי חופשה היא תמיד פריבילגיה ולא זכות מוקנית, אך נדרש שיקול דעת רציני וקפדני כדי לבחון את התמונה כולה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי דרך הפעולה הנכונה היא להחזיר את התיק לוועדה לאלימות במשפחה לבחינה נוספת של המידע החדש בדבר מסוכנותו של האסיר. השופט הציע לוועדה לשקול מחדש את המלצתה, תוך התחשבות בכל הנתונים, כולל כל מידע חדש מאנשי מקצוע, והפציר בהם לבצע בדיקה מהירה.