ת"פ 41925-11-12

תקציר

הנאשמים הואשמו בתקיפה משותפת של המתלונן וגרימת חבלות חמורות. השופט פתח את דבריו בהודעה על זיכויים של שני הנאשמים מחמת הספק, והסביר כי הדבר אינו משקף את אמינות גרסתו השקרית המכוונת של המתלוננת. השופט פירט את הסתירות בהודעותיו המרובות של המתלונן במשטרה ובעדותו בבית המשפט בנוגע לאירועים שהובילו לפציעתו. סתירות אלה נגעו לזהותם של התוקפים, למעשיהם ולבגדים שלבשו. השופט הצביע גם על שאלות שלא נענו בנוגע לאירוע, לרבות מקור הפציעות שנגרמו לאחיו של המתלונן ולתוקף נוסף, והיעדר מניע ברור לתקיפה לכאורה של הנאשמים. השופט הביע ספק לגבי גרסאות הנאשמים לאירועים, שטענו כי הם רק ניסו להפריד בין הלוחמים. השופט הדגיש את חוסר העקביות בדברי הנאשמים ובעדויותיהם, דבר המצביע על ניסיון להרחיק עצמם מהאירוע. גם עדויותיהם של עדי ההגנה, בהם אחותו של אחד הנאשמים ותוקף נוסף, היו בלתי משכנעות ומגמתיות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר, וגם הראיות שהציגה ההגנה לא הפיגו את הספק. לפיכך, זוכו הנאשמים בשל הספק המתמשך בדבר מעורבותם בתקיפה.