ה"פ 20609-09-13

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב סיום חוזה החכירה של קרקע חקלאית שהוחזרה למינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), וסכום הפיצוי החל על החוכרים. שאלת המפתח היא האם הליך ההשגות המפורט בהחלטה 1181, וההחלטות הרלוונטיות שבאו בעקבותיו, חלים על עניינם של החוכרים לעניין סכום הפיצוי. לטענת המבקשים, החלטות מינהל מקרקעי ישראל להחיל הליכי השגה אלה הן ניסיון לשנות את הכללים בדיעבד מטעמים זרים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ההליכים נועדו להכריע בהתנגדויות לשומות פרטניות ואינם משנים פעולות עבר או זכויות מהותיות. מכאן, שההחלטות אינן חלות רטרואקטיבית, אלא החלטות אקטיביות החלות על עניינם המתמשך של המבקשים. למבקשים אין זכות קנויה לדרוש מרמ"י להימנע מהפעלת הליכי התנגדות אלה, מה גם שאין בהם כדי לפגוע בזכויותיהם המהותיות של החוכרים. בנוסף, הרכב ועדת ההתנגדויות, כפי שנקבע בהחלטות, ראוי ואינו שולל מהמבקשים את זכויותיהם לשימוע הוגן או לגישה לצדק. בית המשפט דוחה גם את טענות המבקשים לאפליה וקובע כי מנהל מקרקעי ישראל פעל כדין בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. לבסוף, בית המשפט מורה כי הסכום שאינו שנוי במחלוקת ישולם למבקשים מיד לאחר חתימתם על הסכם ההשבה והפיצוי. לאור ממצאים אלה, התביעה נדחית, והמבקשים נדרשים לשאת בהוצאות מנהל מקרקעי ישראל.