ת"א 27913-04-13

תקציר

התובע, קיבוץ, תבע את אחד מחבריו, הנתבע, בגין הפרה לכאורה של תקנון הקיבוץ, המחייב את חבריו לספק לקיבוץ את מלוא כוח העבודה שלהם ולהעביר לו את כל הכנסותיהם. הקיבוץ טען כי הנתבע השתכר יותר מ-10,000 ש"ח המשתקפת בתלושי השכר שלו, אך הסתיר את העודף. נטען כי הנתבע הפר את התחייבותו החוזית כלפי הקיבוץ בכך שלא מיצה את כושר השתכרותו ותבע פיצוי כספי בגובה ההפרש בין שכרו הקודם של הנתבע לבין השכר המופחת שקיבל לאחר נקודת זמן מסוימת. השופט לא מצא כל הצדקה לטענות הקיבוץ. השופטת ציינה כי התקנון הוא קשר חוזי בין הקיבוץ לחבריו וכי הקיבוץ לא הצליח להוכיח כי הנתבע הסתיר הכנסות או הפר את התחייבויותיו החוזיות. שכרו של הנתבע הופחת בשל קשייה הכלכליים של החברה, והקיבוץ לא הצליח להוכיח כי הקיצוץ לא נבע מהסיבות האמורות. זאת ועוד, הקיבוץ לא הוכיח כי הנתבע קיבל כספים כלשהם מעבר למשכורתו, והטענה כי לא מיצה את כושר השתכרותו לא נתמכה בראיות. עוד קבע השופט כי כוונתו האמיתית של הקיבוץ הייתה ליהנות מהעסקת חבר קיבוץ שלא התעקש על שכר גבוה, דבר שאינו בלתי חוקי. בנוסף, הטיל השופט ספק בתום הלב של הקיבוץ בהגשת התביעה, וציין כי היא מעולם לא הוגשה נגד חבר לפני כן, והקיבוץ לא ניסה לפתור את הסוגיה או להציע לנתבע עבודה חלופית. השופטת הדגישה כי עצם ההפחתה בשכרו של הנתבע אינה מספיקה כדי להוות הפרת חוזה וכי נהלי הקיבוץ להתמודדות עם מצבים כאלה אינם כוללים פיצוי כספי. לבסוף הורה השופט לקיבוץ לשלם 18 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין לנתבע ו-18 אלף שקל לנתבעים השלישי והרביעי.