עע"מ 4340/19

תקציר

עניינה של התביעה בסכסוך על זכויות קניין פרטי במתחם ביר הדאג' שבנגב, אליו פלשו בחלקם מתנחלים בלתי חוקיים. בעלי הקרקע הפרטית עתרו לבית המשפט בבקשה לסלק את הפולשים ולהכיר בזכויות הקניין שלהם. בעוד המדינה הכירה בזכויות העותרים ובצורך להגן עליהם, טענה כי מדובר בתיק מורכב בשל שילוב ההתנחלויות הבלתי חוקיות, חוסר שיתוף פעולה מצד הפולשים ואילוצי משאבים באכיפת החוק בתחומים רבים. המדינה העדיפה את הסדרת ההתיישבות במתחם, העוטף את החלקה הפרטית, על פני פינוי מיידי. בית המשפט הכיר בתוקף תסכולם של העותרים, נוכח העיכובים באכיפת זכויותיהם, אך הגיע למסקנה כי מקרה זה אינו מצדיק התערבות שיפוטית במדיניות האכיפה של המדינה. פסק הדין כיבד את שיקול דעתה של הרשות המבצעת בקביעת סדרי עדיפויות לאכיפה, במיוחד נוכח האתגרים המורכבים וההשלכות האפשריות על מאמצי הרגולציה הרחבים יותר במתחם. למרות שבית המשפט לא קבע לוח זמנים לפינוי, הוא עודד את המדינה לשקול מחדש את גישתה ולבחון פתרונות חלופיים להגנה על זכויות העותרים. השופטים הדגישו כי זכות הקניין היא זכות יחסית, המאוזנת עם חובותיה ומשאביה של המדינה, במיוחד במקרים חריגים כאלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ללא הוצאות, והמדינה נקראה למצוא פתרון בר קיימא תוך מתן זמן למיצוי ניסיונות הרגולציה והאכיפה.