ע"א 56803-07-13

תקציר

זהו תמצית פסק הדין בתביעה אזרחית שהתקיימה בבית משפט השלום בחיפה בשנת 2013, בעניין תאונת דרכים שהתרחשה בשנת 2005, בה נגרם לתובע, המשיב מס' 1, נזקי גוף. התובע טען תחילה כי נהג ברכב מספר 64-288-84, אשר היה מבוטח על ידי המערערת. עם זאת, במהלך המשפט התברר כי קיימת מחלוקת לגבי זהות הרכב המעורב בתאונה והאם קיימת תעודת ביטוח תקפה עבורו. לאחר מכן תיקן התובע את תביעתו כך שתכלול את האפשרות כי נהג ברכב מספר 64-369-84, אשר היה מבוטח על ידי המערערת על שם סעיד יואל. המערערת טענה כי ביטוח רכב מספר 64-369-84 הועבר לרכב אחר, 80-486-04, בבעלות אותו מבוטח, שבוע לפני התרחשות התאונה. הם הציגו תעודה חלופית, מוצג נ/10, כראיה, אך בית משפט קמא סירב לקבלה. בית המשפט גם דחה את בקשת המערער להציג את עדותו של העד גולדהמר, שנכח פיזית באולם, במהלך ישיבת הוכחות נוספת. בית המשפט קיבל החלטה זו מתוך סברה כי המערערת מנסה להכשיר את הגשת המוצג הנ"ל, וכי אין מקום לשנות את ההחלטה הקודמת בעניין זה. בסופו של דבר פסק בית משפט קמא לטובת התובעים, בקובעו כי הם נהגו ברכב מספר 64-369-84, אשר היה מבוטח על ידי המערערת, ולפיכך המערערת חייבת בפיצוי התובע. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי המשפט אינו תקין, וביקש לדון מחדש בתיק. עוד טענו כי הביטוח לרכב מספר 64-369-84 הועבר לרכב אחר לפני התרחשות התאונה, ולכן לרכב המעורב בתאונה לא הייתה תעודת ביטוח תקפה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי התובע נהג ברכב מספר 64-369-84, והדגישה כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית משפט קמא שלא לקבל את המוצג ואת עדותו של עד המערער, וסבר כי המערער מנסה לשפר את ראיותיו באופן בלתי ראוי. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי פוליסת הביטוח לרכב מספר 64-369-84 לא הועברה בהצלחה לפני התאונה, ולפיכך פוליסת הביטוח של המערערת לרכב זה עודנה בתוקף. בית המשפט ביסס החלטה זו על עדותה של הגב' אסתר שקד, אשר הצהירה כי חברת הביטוח לא תחליף את הביטוח מבלי לקבל את תעודת הביטוח המקורית או תצהיר לפיו אבד. מאחר שאף אחד מהתנאים הללו לא התקיים, העברת הפוליסה לא הייתה תקפה. בנוסף, בית המשפט פירש את דיני הביטוח כך שפוליסת הביטוח של המערערת נותרה בתוקף, גם אם הפוליסה הועברה לרכב אחר, וכי המחוקק התכוון לתת עדיפות למתן הגנה ביטוחית לנפגעים פוטנציאליים על פני הגנה על מבטחים מפני "סיכון כפול". משכך, הורה ערכאת הערעור למערערת לפצות את התובע ואת המשיב 3, ולשלם לכל אחד מהם 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והמערערת נדרשה לבצע את התשלומים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או לשאת בקנסות וריבית על הסכום.