ע"א 8596/07

תקציר

הערעור מתייחס לבעלות בנכס בבני ברק, שזכויותיו שועבדו על ידי הבעלים להבטחת הלוואות שנלקחו מהבנק המערער. המשכנתאות נרשמו בשנים 1991, 1992 ו-1995. הפרשה נסובה סביב זיוף חתימה של עורך דין, שככל הנראה חתם בשם אחד מבעלי הנכסים (המשיב מס' 1) על שטר משכנתא משנת 1995 (המשיב מס' 1). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע כי המשכנתא משנת 1995 בטלה בשל החתימה המזויפת, אך לא הורה על החייאת המשכנתאות הקודמות מהשנים 1991 ו-1992, שכן הבנק לא הגיש תביעה כדין להחייאתן. הבנק ערער על החלטה זו, וטען כי ביטול המשכנתא משנת 1995 אמור להביא באופן אוטומטי להחייאת שתי המשכנתאות הקודמות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור והסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי. הקביעה כי החתימה על שטר המשכנתא משנת 1995 זויפה שימשה בסיס לביטולו, שכן חתימה מזויפת הופכת את המסמך לפסול. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להחיות את המשכנתאות לשנים 1991 ו-1992, שכן הבנק לא הגיש תביעה נפרדת להחייאתן, וההליך הנוכחי לא היה המקום המתאים לדון בסוגיה זו. השופטים הדגישו גם את המורכבות הפרוצדורלית של הטיפול בעניין זה במסגרת התיק הקיים, ומהודעת הבנק עולה כי יגיש תביעה נפרדת. לבסוף הורה בית המשפט העליון לבנק לשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 15,000 ₪.