ת"א 3333/09

תקציר

השופט ארנון דראל קבע כי אין קשר סיבתי עובדתי בין השתהות המדינה ביידוע התובעת כי היא משתייכת לקבוצת סיכון לבין הנזק שנגרם לבריאותה. השופט בחן את החוליות בשרשרת הסיבתית ומצא כי כמה מהן לא עמדו במבחן. ראשית, התנהגותה של התובעת לא הצביעה על כך שהייתה נוהגת אחרת אילו ידעה שהיא נמצאת בסיכון. יתר על כן, ספק אם רופא היה ממליץ על טיפול אחר אילו התובע היה פונה אליו. עוד קבע השופט כי זמינותם של מכשירים רפואיים לבדיקות סקר מוגבלת וכי גודל הגידול אינו משפיע על הצלחת הסרתו. לפיכך, לא ניתן היה לבסס את הקשר הסיבתי העובדתי בין הפרת חובתה של המדינה לבין הנזק שנגרם לתובע. עוד קבעה השופטת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלה. אי יידוע על הסיכונים לא נחשב להפרה של "הגרעין הקשה" של האוטונומיה שלה, והיא לא נפגעה כתוצאה מכך. התנהלות המדינה לא היוותה הטעיה או הסתרה מכוונת של מידע, אלא מערכת יחסים רחוקה שהתאפיינה בהיעדר קרבה או שכנות. בנוסף, נדחתה הודעת צד ג' שהגישה המדינה נגד שירותי בריאות כללית (קופת החולים של התובעת). השופט קבע כי פעולותיה של קופת החולים עלו בקנה אחד עם הנחיות המדינה, ולא ניתן להטיל עליה אחריות לקבלת ההחלטות של המדינה. המדינה חויבה לשלם את הוצאותיה המשפטיות של קופת החולים. ככלל, התביעה נגד המדינה נדחתה, והשופט קבע כי אין סיבה לפסוק הוצאות למי מהצדדים.