ת"א 1309/09

תקציר

בעל מונית והרישיון להפעלתה מכר את המונית אך השכיר את רישיון ההפעלה, הידוע גם כזכות ציבורית, לקונה. זכות ציבורית זו הוצמדה למונית ולא ניתן היה להפריד ממנה על פי החוק. הקונה לא עמד בהתחייבויות השכירות שלו והמוכר הגיש בקשה לביצוע שטר חוב חתום על ידי הקונה ומובטח על ידי שניים אחרים. הרוכש התנגד והגיש תביעה שכנגד, מה שהוביל לפסק דין הקובע את חובו של הרוכש ודוחה את התביעה שכנגד. התביעה הנוכחית, המבוססת על הקביעה בפסק הדין הקודם כי ניתן לתבוע בנפרד סכומים שלא נכללו באותו פסק דין, מבקשת תשלומי דמי שכירות נוספים בגין זכות הציבור והתחייבויות חוזיות אחרות. בית המשפט פוסק לטובת התובעת בגין שלושה חודשי שכירות זכות ציבורית, מיום 20.4.05 ועד ליום 20.7.2005, בשיעור של 1,700 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, וכן 492 ₪ בגין קנס תעבורה ששילם התובע. הקונה הפקיד את מונה המונית ואת לוחית התאורה, ויכול היה לשתף פעולה כדי לשחרר את הציבור מוקדם יותר, אך המוכר לא פעל למזעור הנזק. כמו כן נדרש המוכר להשיב לנתבעים 6,466 ₪ בגין שכר טרחת מומחה ששולם, ולשלם 15,000 ₪ מהוצאות הנתבעים. סכום זה מקוזז ברובו מפסק הבוררות לתובע, ונותר סך של 11,728 ₪ שישולם על ידי התובעת לנתבעים.