ת"א 8337-06-25

תקציר

בבקשה זו, בית משפט השלום בטבריה (כבוד השופטת, סגנית הנשיא אפרת הלר) דן בבקשה למתן סעד זמני, במסגרתה עתרה המבקשת, מור מלול, להורות למשיב, גיל נחמני, להסיר מערך מצלמות אבטחה שהתקין בביתו, בטענה שהמצלמות מכוונות לעבר ביתה ופוגעות בפרטיותה. לחילופין, עתרה המבקשת להורות על שינוי כיוון המצלמות כך שלא יצלמו את ביתה וחצרה, ולבטל את אפשרות ההקלטה. **רקע עובדתי:** המבקשת הגישה תביעה עיקרית ביום 4.6.2025, במסגרתה עתרה, בין היתר, לצו מניעה קבוע להסרת המצלמות או שינוי כיוונן וביטול אפשרות ההקלטה. ביום 18.9.2025, הגישה בקשה לסעד זמני דחוף. המשיב התנגד, בטענה שהמצלמות מכוונות לשטחו הפרטי בלבד, וכי התקינן כהגנה מפני כניסתה הנטענת של המבקשת לשטחו. ביום 30.12.2025, התקיים דיון בבקשה לסעד זמני, ונקבע כי על המשיב להעביר למבקשת צילומי מצלמות לתקופה מסוימת לבחינת פגיעה בפרטיות. לאחר קבלת הצילומים, הוגשה הבקשה הנוכחית, בה עתרה המבקשת בשנית לסעד זמני דחוף, בטענה שהסרטונים חושפים "בילוש פולשני", הקלטת שיחות פרטיות, ותיעוד של אנשי מקצוע הנכנסים ויוצאים מביתה, וכי המצלמות מצוידות במיקרופונים רגישים המהווים "מכשיר להאזנת סתר". המשיב טען שהמצלמות מכוונות לשטחו הפרטי בלבד, אינן מצלמות שיחות פרטיות בשטח בית המבקשת, וכי המדובר במצלמות גלויות. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מהות הסעד הזמני – צו עשה:** בית המשפט הדגיש כי הבקשה לסעד זמני הינה למעשה בקשה לצו עשה, המורה על הסרת המצלמות או החלפתן, ובכך לשנות את המצב הקיים. נקבע כי **צו עשה זמני, המשנה את המצב הקיים, יינתן במקרים חריגים בלבד**, וזאת מכוח הצורך למנוע תוצאה קשה ביותר או נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי. (ראו פסקה 27, 28, 29). 2. **חפיפה בין סעד זמני לסעד עיקרי:** בית המשפט ייחס חשיבות רבה לעובדה שהסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי שבתביעה, עד כדי ייתורו. נקבע כי **במקרים כאלה, ההכרעה בשאלת מתן הסעד הזמני אינה יכולה להיעשות במסגרת הליך מקדמי, על בסיס ראיות לכאוריות, בטרם הוכחה הזכות לכאורה של התובע**. (ראו פסקה 30). 3. **נטל הוכחה מוגבר – מאזן הנוחות:** בית המשפט קבע כי מכיוון שמדובר בבקשה לצו עשה, המשנה את המצב הקיים והחופף לסעד הסופי, מוטל על המבקשת **נטל הוכחה מוגבר לעניין מאזן הנוחות**. המבקשת הייתה צריכה להוכיח כי במאזן הנזקים הכולל, נוטה הכף באופן מובהק לטובתה. (ראו פסקה 36). 4. **הערכת הסרטונים והוכחת הפגיעה:** למרות טענות המבקשת כי המצלמות מקליטות שיחות פרטיות ומהוות "מכשיר להאזנת סתר", בית המשפט קבע כי **מצפייה בסרטונים והאזנה להם, לא הרימה המבקשת את נטל ההוכחה המוטל עליה בשלב זה**. נקבע כי קשה להבין את תוכנן של השיחות המוקלטות, ולא ניתן לקבוע בוודאות האם נעשו בתוך ביתה של המבקשת או מחוצה לו. (ראו פסקה 35). 5. **סיכויי התביעה:** בהיעדר הוכחה מספקת בשלב זה, בית המשפט קבע כי **לא ניתן להעריך את סיכויי התביעה**, וכי לא הוכח בשלב זה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה להסרת המצלמות. (ראו פסקה 33). **תוצאה:** לאור האמור, בית המשפט **דחה את הבקשה** למתן סעד זמני, וקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו. **חידושים משפטיים או הדגשים:** * **החמרה בגישה למתן צווי עשה זמניים:** פסק הדין מדגיש את הזהירות הרבה שעל בתי המשפט לנקוט במתן צווי עשה זמניים, במיוחד כאשר הם משנים את המצב הקיים וחופפים לסעד העיקרי. ההחלטה מחזקת את ההלכה כי סעד כזה יינתן רק במקרים חריגים וקיצוניים. * **הקושי בהוכחת פגיעה בפרטיות בשלב הסעד הזמני:** פסק הדין ממחיש את הקושי המעשי והמשפטי להוכיח פגיעה בפרטיות, כזו המצדיקה סעד זמני משמעותי, במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני. הדגש הושם על כך שנטל ההוכחה מוטל על המבקשת, ואי עמידה בו מובילה לדחיית הבקשה. * **חשיבות הראיות המקדמיות:** אף על פי שההליך הוא בשלב הסעד הזמני, בית המשפט בחן את הראיות (הסרטונים) והגיע למסקנה כי אינן מספיקות בשלב זה כדי להצדיק התערבות משמעותית. הדבר מדגיש את החשיבות של הצגת ראיות מבוססות כבר בשלב הבקשה לסעד זמני.