ת"ב 57472-01-16

תקציר

בית הדין דן בבקשה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, המונה את העילות לכך. אלה כוללים היעדר הסכם בוררות תקף, היעדר מינוי נאות של הבורר, חריגה מהסמכויות שניתנו, אי מתן הזדמנות לצדדים להציג טיעונים וראיות, אי הכרעה של הבורר בעניין שהוגש, היעדר נימוקים לפסק למרות שנקבעו בהסכם, פסיקה מחוץ למסגרת הזמן המוסכמת, נוגד את תקנת הציבור, ואת העילות שעל בסיסן בית משפט היה נותן פסק דין סופי. בית הדין הדגיש את היקף התערבותו המצומצם, המתמקד בתקינות הליך הבוררות ולא בהערכה מהותית של התוצאה. היא הבהירה כי טעויות בפסק הבוררות, בהיעדר פגמים מהותיים, אינן מצדיקות את ביטולו. באשר לעילות הביטול הספציפיות שהעלה המבקש, לא מצא בהן בית הדין כל צדק. בית המשפט קבע כי הימנעותו של בורר מלהתייחס לסעיפים ספציפיים בכתב התביעה אינה מהווה כשל בהכרעה בעניין שהוגש להכרעה. עוד נקבע כי הבורר סיפק נימוקים מספקים לפסק הבוררות, כנדרש בחוק. זאת ועוד, דחה בית הדין את הטענה כי נמנעה מהמבקש הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, ומצא את התביעה מקוממת ונעשית בחוסר תום לב. לבסוף, בית הדין לא קיבל את הטענה כי פסק הבוררות לא התבסס על ראיות כלשהן, שכן החלטת הבורר הייתה סבירה ומוצדקת. משכך, אישר בית הדין את פסק הבורר והורה למבקש לשאת בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪.