סע"ש 10387-09-19

תקציר

התובעת, עובדת שעתית, תבעה את מעסיקתה בגין זכויות סוציאליות שונות שלטענתה לא קיבלה במהלך העסקתה, לרבות פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, דמי פנסיה, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, גמול עבור עבודה במנוחה השבועית ופיצוי בגין אי יידוע המעסיק על תנאי העסקתה ופגמים בתלושי השכר. היא גם ביקשה להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובות החברה. בית המשפט קיבל את מרבית טענות התובע. נמצא כי שכרה השעתי של התובעת היה 40 ₪, ולא הסכום הנמוך יותר הנקוב בתלושי השכר הפיקטיביים שלה. לפיכך, היא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים שחושבו לפי שיעור זה, וכן לפיצויי פיטורים ופיצויים בגין אי קבלת הודעה מוקדמת על פיטוריה, דבר שנמצא בלתי צפוי. התובעת הייתה זכאית גם להפרשות פנסיה, פדיון חופשות, פדיון הבראה והחזרי הוצאות נסיעה, שכן נקבע כי הטבות אלה לא שולמו לה למרות שצוינו בתלושים. בית הדין פסק גם פיצוי בגין אי יידוע התובעת על תנאי העסקתה, ובגין פגמים בתלושי שכרה. עם זאת, השופטת לא הרימה את מסך ההתאגדות כדי להטיל על הנתבע אחריות אישית לחובות החברה, שכן התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות לצעד קיצוני זה. בסופו של דבר נדחתה התביעה נגד הנתבע השני, והנתבע הראשון חויב לשלם לתובע סכומים שונים של פיצויים, הטבות ושכר טרחת עורך דין, בסך של כמה עשרות אלפי שקלים.