ב"ש 4013/06

תקציר

הערעור מתייחס לבקשת ההגנה בהליך פלילי לעיין בגיליון הרישום המשמעתי של שוטר שהוא עד התביעה. הגיליון כולל תלונות ציבור, תיקים תלויים ועומדים ותיקים סגורים. בית משפט קמא נעתר לבקשה בחלקה, והתיר להגנה לעיין בגיליון, אך רק לאחר שהוסרו פרטים מיותרים. הפרקליטות ערערה על ההחלטה וטענה כי בית הדין שגה בכך שאיפשר גישה לתיק המשמעתי. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא. בית המשפט הכיר בכך שחוק המרשם הפלילי אמנם אינו מתיר את חשיפת החומר המבוקש, אך הזכות למשפט הוגן מזכה את הנאשמים בעיון בחומרי חקירה, לרבות כאלה שאינם נוכחים פיזית בתיק החקירה. למרות שהרלוונטיות של גיליון הרישום המשמעתי להגנה לא הייתה ברורה, בית המשפט סירב להגביל את הגדרת חומרי החקירה לאלה הנופלים בגדר חוק המרשם הפלילי. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי יש לבחון את הרלוונטיות של החומר להגנה, ולא לאפשר בקשות ספקולטיביות. במקרה זה, דף התיק המשמעתי הכיל מידע על כל התלונות נגד העד, כולל תיקים סגורים ותלויים ועומדים. בית המשפט מצא כי מתן אפשרות להגנה לעיין בגיליון היה ראוי כדי להעריך את מהימנותו של עד התביעה, במיוחד כאשר חוק המשטרה מגדיר עבירות משמעת מסוימות הפוגעות באמינות. עם זאת, בית המשפט הזהיר מפני חשיפת פרטים של תיקים סגורים או תלויים ועומדים, במיוחד אלה שנסגרו מחוסר אשמה. בסופו של דבר, מאחר שבגיליון המשמעת לא היו הרשעות, והתיקים שנסגרו והתיקים התלויים ועומדים היו בעלי רלוונטיות מינימלית, קיבל בית הדין את הערעור ופסק נגד חשיפת גיליון המשמעת.