ת"א 51601-02-18

תקציר

במקרה דנן בדירת פנטהאוז בירושלים, רכש התובע, אזרח ארה"ב, זכויות מהנתבעת מס' 1 בדירה שנבנתה בתחילה על ידי חברה קבלנית, הנתבעת מס' 2. התובע טען לליקויי בנייה, ובפרט בעיות רטיבות עקב שיפועי מרפסות, לאחר שביצע שינויים שביקש בעצמו. ההגנה טענה כי השינויים של התובעת אחראים לליקויים, בעוד החברה טענה כי הציעה תיקונים, אך התובעת סירבה. בית המשפט בחן את פרטי הרכישה וההסכמים, וקבע כי הנתבע אינו חייב כ"מוכר" לפי חוק המכר (דירות), שכן הרכישה נועדה למגורים אישיים ולא למטרות רווח. מנגד, החברה נמצאה אחראית בשל הימנעותה מליידע את התובע כראוי על השלכות השינויים המבוקשים על ידו, דבר שהוביל להפרות תקן. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לתקן ליקויים, נמשכו חילוקי הדעות לגבי פתרונות מתאימים. לפיכך, בית המשפט התיר לתובע לבצע תיקוני ליקויים בעצמו, ודרש מהחברה לכסות את ההוצאות. בעוד שבית המשפט פסק לתובע הוצאות תיקון בסך 122,500 ₪ בתוספת מע"מ לצד פיצוי נוסף בגין נזק לדלתות זכוכית, הוא דחה תביעות נוספות בגין עוגמת נפש ואובדן שימוש לכאורה עקב תיקונים חופפים וסיבתיות שלא הוכחה. התביעה נגד החברה לדמי "כופר חניה" נדחתה מאחר שמדובר בהיתר לטובת התובע, ללא כל ראיה לכך שהחברה הסכימה חוזית לשאת בעלויות אלה. החלטת בית המשפט שיקפה ניתוח דק של החבות על רקע פרשנויות חוזיות, חוות דעת מומחים וניואנסים פרוצדורליים, שהובילו לדחיית התביעות כנגד הנתבעת ולקבלה חלקית כנגד החברה, כאשר ההוצאות שנפסקו משקפות את הפער בין הסכומים הנתבעים לסכומים שנפסקו.