ע"א 59/05

תקציר

הערעור הוא על החלטה שלא להאריך את המועד האחרון לערעור על פסק דין לטובת מנכ"ל החברה לשעבר, שתבע את החברה על תשלומים הקשורים להעסקתו ולפיטוריו. בית הדין האזורי קיבל חלקית את טענות המנכ"ל אך דחה חלק מהן ודחה גם את התביעה הנגדית של החברה. שני הצדדים הגישו בקשות לתיקון פסק הדין בעניין הפרשי ריבית והצמדה, כאשר התיקון הראשון התקבל והשני נדחה. לאחר מכן החמיץ המערער את המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין, מה שהוביל לערעור זה. בערעור נטען כי החלטת התיקון השני הבהירה את פסק הדין, ולכן יש להאריך את המועד האחרון לערעור. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ההחלטה השנייה לא הבהירה את פסק הדין ולא תיקנה אותו, ולכן הערעור נחשב כאילו הוגש באיחור של ארבעים יום. יתר על כן, בית המשפט מסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא להאריך את המועד, שכן אינטרס הסופיות גובר על האינטרסים של המערער. בית המשפט גם מסרב להתערב בהוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר, והערעור נדחה. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט, לרבות 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.