ע"פ 2983/19

תקציר

במקרה שלפנינו, ביקש המערער לבטל החלטה של בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתו להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט לתעבורה. המערערת טענה כי נפל עיוות דין בשל בעיות באישור מסירת הזימון המקורי ושינויים באופן הטיפול בראיות מצלמות המהירות בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי הוא לא סיפק "סיבה מהותית ומספקת" לשיהוי הממושך בהגשת הערעור. החלטה זו התבססה על מסגרת משפטית המחייבת הנמקה כזו למתן ארכות בהליך הפלילי, תוך הדגשת חשיבות סופיותם ויציבותם של הליכים משפטיים. טענות המערער כי בתי משפט אחרים הטילו ספק במהימנות מצלמות המהירות א-3, מה שהוביל למתן הארכות במקרים דומים, נדחו מאחר שפרשת בדראן שציטט לא נחשבה לתקדים מחייב. בית המשפט ציין כי המערערת נותרה ללא פעילות במשך שלוש שנים למרות שנודע לה לכאורה על ההחלטה שנה לאחר שניתנה, ולכן אין בה כדי להצדיק את השיהוי הנוסף של שנתיים. יתר על כן, עבירת התנועה המדוברת הייתה כרוכה בעונש קל יחסית, מה שהפחית את החשש לעיוות דין. אשר על כן, הערעור נדחה, תוך שהוא תומך בקביעתו של בית משפט קמא בדבר היעדר פעולה במועד מצד המערער והעדר הצדקה מספקת לשיהוי.