בג"צ 4354/92

תקציר

העתירה, שעניינה שיחות השלום בין ישראל לסוריה, מבקשת מממשלת ישראל להימנע מכל פעולה שעלולה להביא להוצאת רמת הגולן מריבונות ישראל. העותרים טוענים כי ניהול משא ומתן זה על ידי הממשלה מהווה עבירה פלילית של בגידה כהגדרתה בסעיפים 97 ו-100 לחוק העונשין התשל"ז-1977, וכן עבירה על חוק רמת הגולן התשמ"א-1981. עם זאת, בג"ץ קבע כי הממשלה, בניהול שיחות השלום הללו, פועלת במסגרת סמכותה הפררוגטיבית לנהל את יחסי החוץ של המדינה ולכן פועלת בסמכות חוקית. פסק הדין מדגיש כי העבירות עליהן מצביעים העותרים חלות על יחידים או קבוצות הפועלים ללא סמכות חוקית כאמור. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי ניהול מדיניות החוץ אינו שפיט ואינו צריך להיבחן על ידי בית הדין על פי אמות מידה משפטיות. ההחלטה להמשיך בשיחות שלום היא עניין פוליטי הנתון לשיקול דעת הממשלה והכנסת. בין היתר נדחתה העתירה, חסרת הבסיס המשפטי. השופט ד' לוין והשופטת ט' אור הסכימו עם ההחלטה.