עב"ל 1546-10-12

תקציר

הוגשה פנייה למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, תביעה שנדחתה במקור על ידי בית הדין האזורי בחיפה. התובע, נגר שנחשף לרעש מזיק בעבודה, טען כי בדיקת שמיעה שנערכה על ידי קופת החולים שלו הראתה ירידה ביכולת השמיעה בתדרי הדיבור. עם זאת, בית המשפט מינה מומחה רפואי שבחוות דעתו נקבע כי ליקוי השמיעה של התובע אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בחוק, שכן לא נמצאה ירידה של לפחות 20 דציבלים בשתי האוזניים בתדרי דיבור ממוצעים. המומחה העדיף בדיקה מאוחרת יותר ממכון פרטי, מכון גל, על פני תוצאות הבדיקה של קופת החולים, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה. המערער טען כי הבדיקה של מוסד גל אינה אובייקטיבית בשל יחסיו עם המוסד לביטוח לאומי, אך המוסד לביטוח לאומי סבר כי חוות הדעת של המומחה מבוססת על הבדיקה העדכנית והאמינה ביותר. עוד טען המוסד לביטוח לאומי כי גם תוצאות הבדיקה של מכון מיניפון הראו ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבלים רק באוזן ימין. בסופו של דבר, הערעור נדחה מאחר שבית המשפט הסכים עם חוות דעתו של המומחה כי תנאי הסף לא התקיימו על סמך תוצאות שני המבחנים. ההחלטה התקבלה ללא משוא פנים, ואפשרה למערער להגיש תביעה חדשה אם חלה החמרה במצבו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם בדואר.