תפ"ע 48910-12-20

תקציר

הנאשם הואשם בעבירת מין בקטין ונמצא אשם. בקביעת העונש ההולם הביא בית המשפט בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירה ואת מידת הפגיעה, אשר במקרים של עבירות מין בקטינים, הם חמורים במיוחד בשל הפגיעה בכבוד הקורבן. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה אינה עולה בדרך כלל על חודשי מאסר ספורים, בעוד שרוב כתבי האישום מוגשים לבית משפט השלום. נסיבות ביצוע העבירה לא היו ברמת החומרה הגבוהה ביותר, שכן לא היה מדובר במגע ישיר עם הקורבן ומדובר באירוע בודד. בית המשפט שקל גם את מצבו הנפשי של הנאשם, שהגביל את הבנתו את מעשיו ואת יכולתו להימנע מהם, וקיבל את טענת ההגנה כי הנאשם קרוב לסייג האחריות הפלילית. לאחר בחינת נסיבות העבירה, קבע בית המשפט את מתחם הענישה המתאים להיות בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל של כשנה, בנוסף לפיצויים וצו מבחן. בית המשפט בחר להטיל את עונש המינימום בשל נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, המלצת שירות המבחן והיעדר עבירות חוזרות בארבע השנים האחרונות. על טיעוניה של המאשימה להחמרת הענישה נמתחה ביקורת על כך שהתמקדו בעיקר בעבירה ולא התייחסו במידה מספקת לנסיבותיו הייחודיות של הנאשם. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי, מאסר על תנאי וצו מבחן לשנה, במהלכם יסייע שירות המבחן לנאשם לקבל "סל שיקום" ממשרד הבריאות. כמו כן חויב הנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 2,000 ₪. פסק הדין אינו כולל פרטים מזהים של הנאשם או המתלונן וניתן לערער עליו לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.