ת"א 18337-08-10

תקציר

התובעת הגישה תביעה בגין רשלנות מקצועית כנגד הנתבעים, עורכי דין ורואי חשבון אשר ייעץ לה וליווה עסקה בשנת 2000 אשר גרמה לה לכאורה לנזקי מס. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בנימוק שהיא קצובה בזמן לפי תקופת ההתיישנות. בית המשפט קיבל את בקשת הנתבעים ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה הן תחת תקופות ההתיישנות של שבע שנים והן תחת תקופות ההתיישנות של עשר שנים, בהתאמה, החלות על גילוי הנזק וצבירת עילת התביעה. באשר למועד גילוי הנזק, מצא בית המשפט כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי חלפו פחות משבע שנים מהמועד בו נודע לה לראשונה על נזקיה ועד למועד הגשת התביעה, שכן הסתירה במכוון את המועד האמיתי בו נודע לה על חבותה במס. עוד קבע בית המשפט כי מועד צבירת עילת התביעה הוא מועד חתימת ההסכם שבמרכז התביעה, כך שגם תקופת ההתיישנות בת עשר השנים חלפה. בית המשפט הוסיף וקבע כי טענתה הנוספת של התובעת בדבר הפרת חובת אמונים אינה יכולה להציל את תביעתה מהתיישנות בזמן, הן משום שלא נטענה בכתב התביעה והן משום שהיא נעדרת כל שחר. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין להידרש לטענות נוספות שהעלו הנתבעים, לרבות טענות נוספות הנוגעות להתיישנות, שיהוי ופגמים פרוצדורליים בניהול ההליך על ידי התובע. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לכל נתבע הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.