עת"מ 1053-01-18

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבטל את החלטת רשות הצלילה הספורטיבית לבטל את רישיון מדריך הצלילה שלו. הרשות שללה את רישיונו בשל מספר אירועים והפרות חוק הקשורות להוראת הצלילה שלו, לרבות צלילה בודדת, הדרכה ללא רישיון, ביצוע הדרכה מחוץ למרכזי צלילה ומתן שירותי צלילה מחוץ למרכזי צלילה. בית המשפט בחן את הליך קבלת ההחלטות ומצא כי הרשות ניהלה הליך מנהלי יעיל וריאקטיבי, המקנה לעותר שימוע וזכות עיון במסמכים הרלוונטיים. נקבע כי הרשות הציגה תשתית עובדתית מספקת להחלטתה, תוך הסתמכות על ראיות מנהליות, לרבות פרסומיו של העותר ברשתות החברתיות ודיווחי האירוע. בית המשפט דחה את טענת העותר כי החלטת הרשות נבעה מהטרדה אישית, שכן הוא לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענה זו. חזקת התקינות המינהלית משמעה כי נטל ההוכחה מוטל על העותר. כמו כן, בית המשפט מצא כי החלטת הרשות הייתה סבירה והתבססה על שיקולים רלוונטיים של שלום הציבור. באיזון בין חופש העיסוק של העותר לבין האינטרס הציבורי, קבע בית המשפט כי החלטת הרשות מידתית ומוצדקת. משכך, דחה בית המשפט את העתירה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים נוכח חוסר יכולתו של העותר לעבוד כמדריך.