ע"פ 47845-03-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בשני ערעורים של הנאשמים הנוגעים לבקשתם לחזור בהם מהודאתם ולחומרת עונשם. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשת הנאשמים לחזור בהם מהודאתם, שכן הנאשם לא הביא ראיות מספיקות לפגם ברצונו החופשי או לרצון כן לחשוף את האמת. ההודאה נחתמה מרצון כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין, וטיעוני הנאשם כנגד האישומים לא היו משכנעים. עיתוי הבקשה, שהוגשה ערב מתן גזר הדין, תומך במסקנה כי מדובר בתמרון טקטי ולא ברצון אמיתי לבסס את חפותו. באשר לערעור על גזר הדין, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בעונש שהוטל, שכלל עונש מאסר בפועל וקנס. חומרת העבירות, שכללו העלמות מס מתוחכמות ומרמה לאורך תקופה ממושכת, הצדיקה את גזר הדין. בית המשפט קיבל את טענות הנאשמים בנוגע למצבם הנפשי, החשש ממאסר ותרומתם למדינה, אך בסופו של דבר העונש היה מידתי לנסיבות. הקנס ועונש המאסר נועדו להרתיע מפני עבירות דומות, ובית המשפט הדגיש את חשיבות מיצוי הדין עם מבצעי עבירות כאלה. הנאשם חויב להתחיל לרצות את עונשו במועד קצוב. שני שופטים הסכימו עם ההחלטה.