ע 24/12

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה במקרה בו הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בגין עבירת תעבורה שתוצאתה הריגה. על פי הפקודה, לבית המשפט יש סמכות לפסול את הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד להכרעת הדין בתיק. בית המשפט העליון פירש זאת כפסילה "אוטומטית" להבטחת שלום הציבור. חזקת המסוכנות, כפי שהוסברה על ידי בית המשפט, ניתנת להפרכה על ידי הנאשם. סטנדרט ההוכחה לביסוס חזקה זו מתבסס על הגשת כתב האישום עצמו, ומכאן משתמע כי די בראיות התומכות בו. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שבחינת הראיות יכולה למלא תפקיד בקביעת הסכנה הנשקפת מהנאשם. במקרה הספציפי הזה, הראיות שהציגה התביעה נותרו מוצקות, עם סתירות קלות בלבד, ולא הציגו חולשות משמעותיות שיש בהן כדי להפריך את חזקת המסוכנות. בנוסף, אף שעיתוי הגשת כתב האישום יכול היה להיות טוב יותר, השיהוי הקצר לא שלל את המסוכנות הפוטנציאלית הנשקפת מהמערער. נוכח השלב המתקדם של ההליך המשפטי וחומרת העבירה, החליט בית המשפט לאשר את פסילת רישיון הנהיגה של המערער. פסק דין זה משקף את האיזון בין זכויות הפרט לבין ביטחון הציבור, ובסופו של דבר נותן עדיפות לאלה האחרונים כדי למנוע סיכונים פוטנציאליים נוספים.