ע"א 17365-02-17

תקציר

זהו המקרה של לוריא ואח' נ' טלגם, שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בנוגע לערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב שדחה את בקשת הנתבעים לחופשה להתגונן מפני טענה לאי תשלום דמי שכירות. הנתבעים, טובה וזאב לוריא, שכרו דירה בתל אביב מהתובע, יואב טלגם, ומאשתו המנוחה בין השנים 1999-2014. דמי השכירות שולמו תחילה בצ'ק אך בהמשך במזומן, לכאורה לאלמוני שהתחזה לטלגם. בית משפט קמא דחה את הסברם של הנאשמים כהגנה מפוברקת, וקבע כי הוא סותר ואינו נתמך בראיות. בערעור דנו השופטים בקריטריונים למתן רשות להתגונן, כאשר סגן השופט שנלר מצא טעם בטיעוני הנאשמים והציע לקבל את הערעור, ואילו השופטים ורדי ורביד התנגדו וסברו כי ההגנה חסרת תוכן ובלתי סבירה. בסופו של דבר, הערעור נדחה בדעת רוב, תוך שהוא תומך בפסק דינו של בית משפט קמא ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת דמי שכירות בסך של כ-1.4 מיליון ₪.