ת"א 43665-07-11

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגיש עורך דין, התובע, נגד לקוחו לשעבר, אביעד, ובעליו החדש, בגין אי תשלום שכר טרחתו. התובע תיווך בין אביעד לבין חברה לפיתוח שכונות מגורים, מה שהוביל להסכם ניהול הפרויקט שנחתם בפברואר 1999. לטענת התובע, באוגוסט 1999 נחתם הסכם שכר טרחה, לפיו יקבל אחוז מסוים מהתמורה ממכירת יחידות הדיור בפרויקט כשכר טרחה. הנתבעים טוענים כי התובע היה בעל מניות באביעד ולא עורך דינו, ולכן אינו זכאי לשכר טרחת עורך דין. לחילופין, הם טוענים כי הסכם שכר הטרחה, גם אם קיים, קובע כי התובע יקבל שכר טרחה רק מטיפול בהסכמי המכר, דבר שלא עשה. בית המשפט קובע כי הסכם שכר הטרחה תקף ומחייב את הנתבעים, לרבות הבעלים החדשים של אביעד, כפי שנחשף בפניהם טרם רכישת מניות אביעד. השופט מפרש את הסכם שכר הטרחה כמזכה את התובע בשכר טרחה בגין ההליך המשפטי כולו ולא רק בגין הטיפול בהסכמי המכר. לנתבעים הייתה עילה מוצדקת לסיים את ההתקשרות עם התובע בשל היעדר יחסי אמון, אך אין בכך כדי לפטור אותם מלשלם לו שכר הולם עבור עבודתו עד אז. השופטת מחליטה כי הדרך הנכונה לחשב את שכר טרחת התובע מבוססת על שעות העבודה שהשקיע בפרויקט, ולא כפונקציה של מחיר המכירה של הדירות. לאחר בחינת טענות התובע והנתבעים, לצד העדויות והראיות שהוצגו, מחליטה השופטת כי התובעת עבדה 2,140 שעות בפרויקט. השופטת קובעת את התעריף השעתי לעבודתו של התובע על 400 ₪, ופוסקת לו 856,000 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. עוד קובע השופט כי הנתבעים אחראים למחצית מהוצאות המשפט, לצד עלות חוות דעת המומחה של התובע, תמלול וזימון עדים. לבסוף, השופט קובע את שכר טרחת עורך הדין של התובע על 120,000 ₪.