עת"מ 45050-01-12

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה שערערה על החלטת הוועדה המחוזית לדחות תוכנית בנייה. בית המשפט מצא כי העותרים לא הוכיחו כל אי-חוקיות או חוסר סבירות בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה. הוועדה סיפקה שתי הצדקות עיקריות לדחיית התוכנית: הצורך בתכנון כולל לפני אישור תכניות נקודתיות, כמתחייב מתמ"א 10/3, ואי מתן מענה לסוגיות תכנוניות קריטיות כגון תחבורה, ניקוז ושטחים ציבוריים. בית המשפט אישר נימוקים אלה כשיקולים תכנוניים תקפים, והדגיש כי הוועדה המחוזית, שהיא בעלת ידע מיוחד, היא בעלת הכישורים הטובים ביותר לקבל החלטות מסוג זה. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי הוא אינו משמש כערכאת ערר להחלטות תכנוניות, המתערב רק במקרים של אי חוקיות, חוסר סמכות או חוסר סבירות. גם טענות העותרים בדבר אפליה וסתירה להחלטות קודמות לא היו משכנעות. גם החלטת היו"ר לדחות את רשות הערר למועצה הארצית נמצאה סבירה, שכן במקרה הנוכחי מדובר בהחלטה תכנונית בעלת השפעה מקומית. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת העותרים לסעד נוסף, וקבע כי טענותיהם אינן מבוססות. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪ כל אחד.