רבני 819272/03

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו ובמעמדו של מבקש המבקש לבטל צו ירושה לעיזבון אחיו המנוח. המבקש, שהוא אחיו של המנוח, טוען כי יש לבטל את צו הירושה משום שאין הוכחה למות אחיו. בית המשפט דוחה תחילה את הבקשה מטעמים פרוצדורליים, שכן האח אינו "אדם הנוגע בדבר" או "בעל עניין" כהגדרתו בחוק הירושה. לאח אין טובת הנאה ישירה או עקיפה מעיזבון אחיו, שכן לאחרון ילדים משלו, ולכן אין לו מעמד להתנגד לצו הירושה. עם זאת, בית המשפט עדיין בוחן לגופו של עניין ומוצא כי היעדר תעודת פטירה אינו מהווה מניעה להוכחת המוות. החוק מאפשר הוכחת מוות באמצעים אחרים, כולל פסקי דין של בתי משפט. במקרה זה, בית המשפט קבע בעבר כי המנוח אכן נפטר, בהתבסס על עדויותיהם של מספר עדים, לרבות אחיו של המנוח. פסק דין זה, שהיה מבוסס מבחינה הלכתית ומשפטית, נחשב להוכחה מספקת למוות. בעוד שבית המשפט מכיר בכך שפסק הדין הקודם התבסס על חוק הכרזת מוות, הוא מדגיש כי הסמכות לקבוע מוות מצויה בסמכותו של בית המשפט כאשר הוא עוסק בענייני מעמד אישי. לפיכך, מפסיקתו הקודמת של בית המשפט שקבעה את התאלמנותה של אשת המנוח משתמע כי הוא הכריע גם בעניין מותו. בית המשפט דוחה גם את טענת המערער כי אחיו רק ניתק את קשריו עם משפחתו והוא עודנו בחיים. בית המשפט מדגיש את חובתו לשפוט את האמת ולכן בוחן מחדש את פסק הדין הקודם. ההחלטה הקודמת קבעה כי המנוח נפטר על סמך עדויות שמיעה, לרבות עדויות של עדים לא יהודים. על פי הדין העברי, ראיה כזו אינה קבילה לצורך הוצאת יורשים מנכסי המנוח. לפיכך, בית המשפט משעה את צו הירושה עד להצגת ראיות קונקרטיות למותו של המנוח, כנדרש בדין העברי. מומלץ ליורשים לפנות לפסק דין לפי חוק הכרזת פטירה אם ברצונם להמשיך בהליך הירושה.