תמ"ש 41231-02-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך על עזבונם של בני זוג מאוחרים, בעיקר בנוגע לדירה בבעלות הבעל. שלוש בנותיהם של בני הזוג, התובעת (הצעירה) ושתי הנתבעות (האחיות הגדולות), לא הסכימו על היקף זכויות הוריהם בנכס. התובעת טענה כי אמה זכאית ל-50% מהדירה מכוח חזקת השיתוף בנכס הנישואין, ולכן, באמצעות ירושה, היא זכאית לחלק מעיזבון אביה. עם זאת, הנתבעים טענו כי אמם ויתרה על זכותה לתבוע בעלות משותפת במהלך חייה, ולכן טענת התובעת נעדרת שחר. עוד טענו הנתבעים כי התובעת פעלה בחוסר תום לב וכי יש לדחות את תביעתה בשל חוסר מעמדה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי האם לא ויתרה על זכויותיה וכי לתובע, כיורשתה, יש מעמד להגיש את התביעה. יתר על כן, השופטת הסכימה כי קיימת חזקת שיתוף במקרה זה, כלומר יש לראות את הדירה בבעלות משותפת של שני ההורים. בית המשפט הורה לתקן את רישום הדירה בהתאם ופסק לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ מהנתבעים. לפסק דין זה השלכות משמעותיות על זכויות הירושה והרכוש, והוא מוכיח כי חלוף הזמן לבדו אינו מעיד בהכרח על ויתור על תביעות רכוש משותף, והוא מחזק את עקרון חזקת השיתוף במשפט הישראלי.